גרייס אגילר (Grace Aguilar), נולדה בלונדון ביוני
1816. הייתה בת למשפחת אנוסים אמידה מפורטוגל אשר שבה לחיק היהדות. הוריה, עמנואל
ושרה, היו יוצאי פורטוגל ובעלי מעמד מוביל בקהילה הספרדית בעיר. לגרייס היו שני אחים,
עמנואל והנרי. בניגוד אליה שניהם האריכו ימים וחיו עד ראשית המאה ה-20. הוריה היו
אנשים חולניים והיא נאלצה לסייע להם כל חייה, על אף שגם היא הייתה חולנית מילדותה
ועד למותה בגיל 31. למרות בעיותיה הרפואיות הייתה גרייס ילדה חיונית, שגדלה והפכה
לנערה ולאישה בעלת תחומי עניין רבים. היא ניהלה יומן מגיל שבע, התעניינה במדעי
הטבע, רקדה וניגנה בפסנתר וב-נבל. מהוריה קיבלה גרייס חינוך יהודי דתי שהטביע בה
חותם עמוק וליווה את כל הקריירה הספרותית שלה. בלימודיה עם אמה הושם דגש מיוחד על
קריאה שיטתית בתנ"ך, ואביה עמנואל אגילר פיתח בה יחס עמוק להיסטוריה יהודית.
גרייס אגילר, נחשבת לאחת היוצרות היהודיות
הפוריות והרציניות ביותר של אנגליה בעת החדשה. היא לא נישאה מעולם, והקדישה את
חייה לכתיבה. אין אנו יודעים היכן וכיצד רכשה את השכלתה, אך מתוך מעמדו הרם של
אביה - פרנס הקהילה היהודית של לונדון - ומעצם השתייכותה למשפחת אנוסים, אשר אחד
ממאפייניה הוא העברת הידע בתוך המשפחה ע"י האם, ניתן להניח שמצד אחד קיבלה
חינוך פורמלי, ומצד שני, חינוך בלתי פורמלי.
גרייס, הייתה כותבת יהודית-בריטית בת המאה
ה-19. עיקר כתיבתה עסקה בדת ובהיסטוריה יהודית. כבר בגיל צעיר גילתה עניין בהיסטוריה,
בעיקר היסטוריה יהודית. בעקבות פטירת אביה נאלצה לפרנס את עצמה בכתיבה.
בתחילה פרסמה מעט מחזות ושירים, ולאחר מכן
פנתה לפרסום ספרי פרוזה.
בשנת 1842, הופיע בארה"ב ספרה הראשון
"רוח היהדות" (Spirit of
Judaism), ספר הגנה על הדת היהודית. שלוש שנים מאוחר יותר פרסמה את ספרה
השני, "האמונה היהודית ונשות ישראל".
מלבד ספרות עיונית, מפורסמים הרבה יותר
חיבוריה בספרות יפה. רומנים היסטוריים כמו: "השפעת הבית" (Home Influence) משנת 1847, וכן
"התמורה של אמא" (A Mother's
Recompense) משנת 1850. ספרים נוספים פרי עטה היו "Magic Wreath" ו-"Vale of Cedars". החיבור האחרון
תורגם במזרח אירופה לעברית, תחת הכותרת "עמק הארזים".
מתוך יצירותיה ניתן להסיק, כפי שניווכח
בהמשך, שהייתה לה השכלה כללית ויהודית רחבה המשקפות בקיאות רחבה בתחום המקרא,
ההיסטוריה והדת הנוצרית, כולל ידיעת השפה העברית והצרפתית (לפי שתרגמה את יצירתו
האפולוגטית של האנוס לשעבר אורוביו דה-קסטרו, לאנגלית) [אנציקלופדיה יודאיקה, כרך
2, הוצאת כתר, ירושלים 1972, עמ' 428]
גרייס אגילר, היא "תוצר" של
ראשית המאה ה-19, ויצירותיה משקפות את הלכי הרוח של העת החדשה. זו הביאה איתה
ניסיונות להגדרה מחודשת של זהות האדם כפרט וכקולקטיב, ובמהלכה חלו שינויים מהותיים
בהבניה החברתית, מדינית ותרבותית. עת בה חל שינוי מהותי בתפיסת האדם והעמדתו
במרכז.
גרייס אגילר, מקדימה את הביקורת
הפמיניסטית, את אליזבט סטאטן הכותבת את "נשות התנ"ך" (Women's Bible), ואת תנועת הסופרג'יסטיות
(1848). יצירותיה סללו אולי את דרכן של פמיניסטיות, בנות המאה ה-19 ואת הביקורת
הפמיניסטית של המקרא, שכן, כאשר מתחילים להתייחס למקרא כאל טקסט היסטורי ולא כאל
טקסט שנכתב בהשראה אלוהית, מתחילים גם להתייחס לשאלות של מגדר. גרייס, אמנם לא
מתייחסת למקרא כאל טקסט היסטורי גרידא, ויצירתה: "נשות ישראל" בעל אופי
היסטורי ואידיאולוגי, המבוסס על נשים מן העבר ממחיש זאת:
"Sent as a message of
love to our own souls, as written and addressed, not the nations alone, but as the voice of God to individuals"
במקום אחר היא טוענת כי לא החוק האלוהי אשם
במעמדה הנחות של האישה אלא ההבניה החברתית והמציאות בה העם היהודי מצא את עצמו
במהלך הדורות מאז גלה מארצו:
"…no Hebrew can believe that He would issue another law for
her degradation and abasement. If indeed, there are such laws, they must have
been compiled at a time when persecution had so brutalized and lowered the
intellectual of man"
גרייס אגילר מתמודדת באמצעות יצירתה עם
העולם המודרני מחד ועם החברה הנוצרית מאידך גיסא. היא תופסת את תקופתה כעידן חדש,
נטול רדיפות וחוסר סובלנות, עידן בו עם ישראל יכול לנשום לרווחה ולמצוא מחדש את
חירותו:
"A new era is dawning for us. Persecution and intolerance
have in so many lands ceased to predominate, that Israel may once more breath
in freedom"
כתיבתה היא אמצעי חינוכי, הבאה להפיח
"גאוות יחידה" בקרב קוראיה ולחזק את האמונה של יהודי התקופה. ניתן
להבחין כי זו לא פעם אפולוגטית, תוך עריכת השוואות בין שתי הדתות.
ליצירתה של גרייס אגילר יש מקום של כבוד
בפנתיאון של הספרות היהודית המודרנית ושל היצירה הנשית. פמיניסטית טרם זמנה, היא
הורישה לנו אוצר ספרותי של כ-12 יצירות, אשר רק אחת מהן תורגמה לעברית.
עוד בחייה יצירתה זכתה להכרה רבתי הן מצד
היסטוריונים ואנשי רוח באנגליה, והן מצד נשות תקופתה. הוכחה לכך הוא מכתב אשר נחתם
ע"י למעלה ממאה נשים שקראו את יצירותיה ומודות לה על כך שעוררה את המודעות
היהודית שלהן, ושלימדה אותן להעריך את גאוותן כנשים.
גרייס אגילר שימשה ללא ספק דוגמא ומופת
לנשות דורה היהודיות והלא יהודיות.
בשנים האחרונות התעורר עניין מחקרי וציבורי
מחודש בכתביה ובאישיותה, הן מנקודת המבט הפמיניסטית על אישיותה ופועלה, והן בהצגתה
כאחת מחלוצי הכתיבה הפדגוגית, האפולוגטית והרומנטית על העבר היהודי ועל המסורת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה