רחל מוֹרפּוּרגוֹ
חיה בין השנים 1790-1871, הייתה משוררת עברייה איטלקייה. בת למשפחת לוצאטו
המפורסמת; מצד אביה ברוך לוצאטו היא נכדתו של המשורר יצחק לוצאטו, ומצד אמה ברכה
היא דודניתו של שמואל דוד לוצאטו (שד"ל) משורר,
פרשן מקרא, בלשן עברי, פילוסוף, חוקר ספרות ומתרגם. איש תנועת ההשכלה היהודית,
מראשוני אנשי חכמת ישראל וראש בית המדרש לרבנים ב- פַּדוֹבָה או פָּדוּאָה
שבאיטליה.
רחל נולדה בעיר טריאסטה שבאיטליה. עד גיל
12 למדה את התורה מפי דודיה, ובגיל 14 כבר למדה פירוש רש"י, תלמוד ותורת "חובות
הלבבות" [ספר של בַּחְיֵי בן יוסף אִבְּן
פַּקוּדָה (רב ופילוסוף יהודי שגדל בעיר סרגוסה בספרד המוסלמית בתור הזהב
של יהדות ספרד. ספרו העיקרי, "תורת חובת הלבבות", הוא ניסוח של
"תורת המוסר" היהודית) הספר נכתב בשנת 1080 בערבית בשם: "כתאב אלהדאיה אלי פראיד אלקלוב" ותורגם
לעברית לראשונה ע"י יהודה אבן תיבון (מתרגם ורופא בממלכת ספרד בימי הביניים
בתור הזהב של יהדות ספרד) בשנת 1161. לספר הייתה השפעה על יהודים וגם על
לא-יהודים. הספר תורגם מחדש מעברית לערבית וליידיש ולעוד שפות אירופאיות. תרגום
נוסף לעברית נעשה בשנת 1973 ע"י הרב יוסף קאפח ז"ל (פוסק תימני-ישראלי,
חבר בית הדין הרבני הגדול וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל) הספר נחשב לאחר מספרי
האמונה העיקריים ביהדות לצד הספרים: הכוזרי (נכתב
בשנת 1140, ע"י רבי יהודה הלוי. שלושים שנה לאחר מכן, בשנת 1170, תרגם את
הספר יהודה אבן תיבון, איש גרנדה שבספרד. הספר הופץ 340 שנה בהעתקות כתבי יד,
ובשנת 1506 הודפס לראשונה בעיר פאנו שבאיטליה), מורה נבוכים (ספר פילוסופיה שכתב הרמב"ם בשנת
1187, וסיים כתיבתו בשנת 1191. הספר כתוב בערבית-יהודית, נכתב במקורו עבור תלמידו
ר' יוסף בן יהודה אבן שמעון. בספר זה מתווה הרמב"ם את הדרך לאדם
"הנבוך", שעיונו התורני והפילוסופי אינם מתחברים למקשה אחת. הוא אחד
מהחיבורים הפילוסופיים החשובים והבולטים ביותר בהגות היהודית בימי הביניים),
אמונות ודעות (כתב ר' סעדיה גאון במאה ה-9, נחשב אחד מספרי היסוד במחשבת ישראל
שנכתבו בימי הביניים, והספר הראשון בפילוסופיה מנקודת מבט יהודית. הספר נכתב
בערבית-יהודית, תורגם לעברית ע"י מתרגם אלמוני במאה ה-11, הנקרא: הפראפראזה
או במקור: פתרון ספר האמונות וחרצב הבינות. לאחר מכן תורגם ע"י ר' יהודה אבן
תיבון. תורגם שוב במאה ה-20 ע"י הרב יוסף קאפח) וספרים אחרים].
רחל גם למדה את אומנות הליתוגרפיה או הדפס
אבן, ועזרה לקרוביה במלאכתם.
רחל כתבה את שיריה הראשונים בעברית בגיל
18, אך פרסמה לראשונה את שיריה רק בגיל 57, בכתב העת "כוכבי יצחק" (יצא
לאור בוינה בשנים 1845-1870). שירתה זכתה מן ההתחלה להצלחה רבה בקרב הקוראים.
שירתה שואבת מטקסטים עבריים קאנונים. למשל,
בשיר "ואלה דברי רחל" בו היא מדמה את עצמה לכנסת ישראל.
האמונה בביאת המשיח היא היסוד העיקרי
בשירתה ובכתיבתה. אמונה זו הובעה בתוקף גדול יותר בשירה האחרון, "עמק
עכור", שכתבה בהיותה בת 77. כמו כן, כתבה רחל גם שירי הגות.
במלאת מאה שנה להולדתה הופיע מבחר שיריה
בשם "עוגב רחל", משיריה שהובאו לדפוס בכתבי עת עבריים עוד בחייה.
שיריה זכו להערכה מצד שד"ל (שמואל דוד
לוצאטו), שהיה בן דודה.
רחל מורפורגו, היא הסנונית הראשונה, המסמלת
נקודת מפנה כיוצרת יהודייה בעת החדשה. אחד ממאפייני התקופה הוא העמדת האדם במרכז.
יש פתיחות לתרבות חיצונית ומלמדים את הבנות צרפתית ואיטלקית.
רחל אמנם לא ביקרה בבית ספר, אך רכשה את
השכלתה בעברית, תנ"ך ותלמוד, באמצעות מחנך פרטי שאביה שכר לאחיה יצחק. כמו כן
התעמקה בספרי מוסר כגון: "מנורת המאור", "חובות הלבבות"
ו"ראשית חכמה". בד בבד, למדה מדודה, חזקיה, אביו של שד"ל
אריתמטיקה, חרטות וחייטות. [תולדות חייה ושיריה הוצאו לאור ע"י יצחק חיים
קסטליוני, בספר עוגב רחל, עמ' 104-105]
בגיל 27, ביקשה מבן דודה שד"ל לרכוש
עבורה את ספר "הזוהר" והתעמקה בתורת הנסתר.
רחל נישאה לבחיר ליבה יעקוב מורפורגו
בהיותה בת 29, גיל מתקדם במונחים של התקופה. דבר זה, אפשר לה להתמסר למלאכת הכתיבה
והלימוד. מיד עם נישואיה, היא מפסיקה ליצור ומתמסרת לבעלה שלושת ילדיה ולביתה. רק
לעת זקנה שבה לכתוב.
במונחים מודרניים, ניתן לומר כי רחל מימשה
את עצמה. אין ספק כי ההשכלה הבלתי-פורמאלית הרחבה והמעמיקה שרכשה הקנתה
לה מעמד גבוה בקרב יוצרים גברים בעולם היהודי.
שירתה של רחל מורפורגו משופעת ציטוטים
ומטבעות לשון מן המקורות היהודיים. היא כותבת על אירועים הקשורים למחזור החיים, או
להתרחשויות השונות שקורות באותה תקופה. כך למשל בשיר בו היא מתארת את "אביב
העמים" ומהפיכת 1848. שלושת הבתים הראשונים, הם שיר הלל ותמיכה במהפכה, ואילו
שני הבתים האחרונים, ציפייה לימות המשיח, גם אם אלו כרוכים בייסורים וסבל.
הדיכוטומיה העולה מן השיר בין: העולם היהודי ועולם הגויים, עשויה לרמז על המצב בו
היא עצמה הייתה נתונה. מצד אחד, היא חיה בעידן של תמורות והופעתם של רעיונות חדשים
- מכאן ההתפעלות מההתקוממות הלאומית של עמי אירופה. מצד שני, היא בוחרת להתעמק
דווקא בעולם הערכים היהודיים. ניתן להסיק זאת משורות בשיר כמו: משפיל גאים
השפיל כל מלכי ארץ, הביא ליבות עמים ויבא קרן…, [קלוזנר יוסף, היסטוריה של הספרות
העברית החדשה, ירושלים תשי"ב, כרך ד', עמ' 47-48] המתייחסים להתרחשות
ההיסטורית, (והמזכירים אולי במקצת את תפילת חנה "משפיל אף מרומם מקים מעפר דל
מאשפות ירים אביון), אך מיד באה ההתייחסות ליהודים, וזו, ההיפך הגמור מחלקו הראשון
של השיר: "לא כן עבדי האל, גיבורי חיל", שכן גיבורי החיל היהודיים
אמורים להילחם ביצר הרע, לסבול ייסורים עד שישמע קול תרועת השופר "צמח צדיק
ישמח, יפרוץ בארץ"; הכוונה כאן היא למשיח בן דוד.
רחל מורפורגו, מאפיינת במידה מסוימת, סוג
חדש של נשים יהודיות שהחל מתפתח באירופה של המאה ה-18, לאו דווקא כאלה שחיו
באיטליה. נשים מודרניות אלו צמחו מן המעמד הגבוה של החברה היהודית, הן גדלו בבתי
סוחרים עשירים ובנקאים שזכו לשם "יהודי החצר" בגרמניה. [פיינר שמואל, האשה
היהודית המודרנית: מקרה-מבחן ביחסי ההשכלה והמודרנה, בתוך: ארוס, אירוסין
ואיסורים, עורכים ישראל ברטל וישעיהו גפני, מרכז שזר לתולדות ישראל, ירושלים
תשנ"ח, עמ' 254]
בדומה להן, רחל גדלה בבית אמיד שראה בעין
יפה את רצונה להתפתח בתחום הרוחני. גם יצירתה זכתה להכרה רבתית בעולם היהודי דאז.
רבים כתבו לה שירי תהילה ואף כינו אותה: Sic transit Gloria mundi. [פיינר שמואל, האשה
היהודית המודרנית: מקרה-מבחן ביחסי ההשכלה והמודרנה, בתוך: ארוס, אירוסין
ואיסורים, עורכים ישראל ברטל וישעיהו גפני, מרכז שזר לתולדות ישראל, ירושלים
תשנ"ח, עמ' 47]
מבחינה זו, יצירתה התקבלה בקרב עורך
"כוכבי יצחק", ובקרב משוררים רבים אחרים כגון: לודוויג אוגוסט פרנקל, י.
פינקלשטיין, יעקב שפרינג ועוד. גם הרב גאטינארה מקאזאלי כותב לה שיר בו הוא משבח
אותה: "רחל רבת הזהר בין כוכבי יצחק זכים לטוהר". [פיינר שמואל, האשה
היהודית המודרנית: מקרה-מבחן ביחסי ההשכלה והמודרנה, בתוך: ארוס, אירוסין
ואיסורים, עורכים ישראל ברטל וישעיהו גפני, מרכז שזר לתולדות ישראל, ירושלים
תשנ"ח, עמ' 47]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה