רחל וַרְנְהָגן
פון אֶנְזֶה, נולדה בשם רחל לוין, בשנת 1771 בברלין ונפטרה בשנת 1833, שם. הייתה
בתם הבכורה של הסוחר מרקוס לוין ואשתו חיה.
החל באמצע שנות ה-90 של
המאה ה-18 נקראה רחל רובר או רחל רובר-טורנו; נטבלה בשנת 1814 בשם פרידריקה אנטוני.
הייתה סופרת גרמנייה של הזרם
הרומנטי, ממוצא יהודי, שמילאה תפקיד חשוב בתנועת הנאורות באירופה. היא בלטה
בתמיכתה בשיווי זכויות ליהודים ולנשים.
בין השנים 1790-1806,
ניהלה סלון ספרותי ידוע שבו נפגשו סופרים, מדענים, פוליטיקאים, אריסטוקרטים
ואנשים-שם אחרים תחת קורת גג אחת. עקרון
החברותא, שאיפשר לבני מעמדות ואנשים ממקצועות שונים להיפגש לשיחה אינטלקטואלית,
קידם את האמנציפציה [מתן שוויון זכויות אזרחיות, חברתיות ומדיניות, לציבור או לעם
שלא נהנה מיתרונות ומזכויות אלה קודם לכן. וכן, מציינים במונח זה את עצם שחרורם של
יחידים או קבוצות משעבוד, מהגבלות משפטיות ומתלות חברתיות ומדיניות, וגם את ההכרזה
המדינית והמשפטית על ביטול המצב הקודם של שעבוד, הגבלה ותלות].
בין אורחיה הקבועים המפורסמים נמנו: ג'אן
פול, לודוויג טיק [משורר, סופר, מתרגם, עורך ומבקר ספרותי גרמני, בן הזרם הרומנטי
של שלהי המאה ה-18 וראשית המאה ה-19], פרידריך שלגל [משורר גרמני, מבקר אמנות
ומלומד. היה מבקר ומוביל של הרומנטיקה הגרמנית], היינריך היינה [משורר, פובליציסט
(מביע את דעותיו האישיות על הנושא ולא מתיימר לסקר אותו מנקודת מבט נייטרלית) ומבקר
ספרות גרמני, יהודי מומר, מגדולי השירה והספרות של גרמניה במאה ה-19], האחים
וילהלם [פילוסוף פרוסי, פקיד ממשל, דיפלומט ומייסדה של אוניברסיטת ברלין שנקראה על
שמו ואחיו אלכסנדר בשנת 1810, בלשן] ואלכסנדר פון הומבולדט [חוקר טבע ומגלה ארצות
גרמני], פרידריך דה לה מוט פוקה, והנסיך הפרוסי לואי פרדיננד.
בזמן המלחמות הנפוליאוניות [סדרה של
עימותים עולמיים שהתרחשו בעיקר באירופה, וגם במזרח התיכון, צפון אפריקה והאוקיינוס
האטלנטי] בשנת 1813, ארגנה רחל ורנהגן את הסיעוד של פצועי המלחמה מכל הצדדים בפראג
ואספה תרומות לשארי הנספים.
לאחר סדרת מערכות יחסים כושלות נישאה רחל
בשנת 1814 לדיפלומט, ההיסטוריון והמוציא לאור קרל אוגוסט פרנהגן פון אנזה, ונטבלה
לנצרות. היא הצטרפה אל בעלה במסעות רבים. לאחר פרישתו מהדיפלומטיה, שבה עמו
באוקטובר 1819 לברלין, ושם הקימה את "הסלון השני" שלה. בין אורחיה נמנו
עתה: בני משפחת מנדלסון, היינריך היינה, אדוארד גנז [פילוסוף ומשפטן גרמני]
ולודוויג בֶּרְנֶה [סופר, עיתונאי ומבקר
ספרות ותיאטרון גרמני, ממוצא יהודי – נולד כיהודה לייב ברוך], כולם דמויות בנאורות
ובתנועת ההשכלה היהודית.
בני הזוג ורנהגן ביקרו את גֶתה [יוהאן וולפגנג פון גתה - סופר, משורר,
מחזאי, הוגה דעות, הומניסט, פוליטיקאי, בונה חופשי ומדען גרמני] בויימאר פעמים
רבות.
בשנת 1812, פרסמה רחל את חליפת המכתבים שלה
עם בעלה הנוגעת לגתה, שחיזקה את מעמדו של האחרון כ"נסיך המשוררים"
הויימארי. בעקבות פרסום זה באו פרסומים נוספים בכתבי עת ובשנתונים שונים. היא
המשיכה לפרסם בעילום שם, אף שהיה ידוע כי היא עוסקת בכתיבה. הרוב המכריע של כתביה
נערכו והוצאו לאור בידי בעלה.
כסופרת ביכרה ורנהגן את הסוגות [סוּגָה, או זַ'אנֶר, בא לציין הבחנה פנימית מסורתית בתוך
כל סוג אמנות לתת-קבוצות וזרמים] של יומנים ומכתבים. בכך היא טיפוסית
לספרות הנשים שפרחה במאה ה-19, בה בלטו לרוב צורות ספרותיות קטנות ואינטימיות. ליצירתה
נודעה חשיבות לא רק בשל התיעוד של תהליכים היסטוריים ותרבותיים, אלא בגלל סגנונה
המבריק ואופק-ראייתה הפוליטי.
רחל ורנהגן, נפטרה בברלין בשנת 1833, והיא
קבורה בבית הקברות של השילוש בקרויצברג.
יחסיה עם היהדות
עמוס אילון [היה סופר ועיתונאי ישראלי ובינלאומי, היה
חבר מערכת בעיתון "הארץ"] בספרו - רקוויאם גרמני - יהודים בגרמניה לפני
היטלר, 1743-1933, מספר: "רחל תעבה את רקעה היהודי והייתה תמיד משוכנעת שרקע
זה הרעיל את חייה. במשך מרבית חייה הבוגרים היא הייתה מה שאנו מכנים כיום בעלת
שנאה עצמית. תשוקתה הגדולה ביותר הייתה לשחרר את עצמה מצילו של עברה; כיוון שהיא
הייתה סבורה, כדבריה, שצל זה "דוחף אותה אל מחוץ לעולם", מכיוון שכך
הייתה נחושה לברוח מצל זה. היא מעולם לא הצליחה בכך. בשנת 1810, היא החליפה את שם
משפחתה לרוברט".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה