פאני צצילי מנדלסון חייתה בין השנים
1805-1847.
לאחר נישואיה הייתה ידועה כ-פאני הנזל,
הייתה פסנתרנית ומלחינה גרמנייה ממוצא יהודי ואחותו של פליקס מנדלסון [פליקס
לודוויג פליקס מנדלסון-ברתולדי היה מלחין גרמני, יהודי מומר]; שניהם היו נכדיו של
הפילוסוף היהודי משה מנדלסון.
בחייה הלחינה מעל 460 יצירות.
פאני מנדלסון נולדה בהמבורג בשם פאני צפורה
מנדלסון והייתה הבכורה מתוך ארבעה אחים. משפחתה הייתה משפחה יהודית מתבוללת ובעלת
ייחוס משני הצדדים: אביה, אברהם, היה בנו של משה מנדלסון פילוסוף יהודי. אביה שינה
מאוחר יותר את שם המשפחה למנדלסון-ברתולדי. אמה, לאה לבין סלומון, הייתה נכדתו של
היזם דניאל איציג [בנקאי וסוחר יהודי גרמני, יהודי החצר של פרידריך הגדול ושל
פרידריך וילהלם השני מלכי פרוסיה, מראשי הקהילה היהודית בברלין] והייתה מוזיקאית
חובבת ברמה גבוהה. אמה של מנדלסון העבירה לה את שיעורי הפסנתר הראשונים שלה. בגיל
13 מנדלסון יכלה לנגן בעל-פה את כל קטעי הפרלוד מתוך הפסנתר המושווה [אחת מיצירות
המופת החשובות ביותר של יוהאן סבסטיאן באך] של באך. היא ביצעה אותם לכבוד יום
הולדתו של אביה בשנת 1818.
פאני מנדלסון נהנתה מחינוך וטיפוח מוזיקלי
כאחיה פליקס. בפאני, בדומה לאחיה, התגלו כישרונות מוזיקליים עילאיים כבר כילדה,
והיא החלה להלחין מוזיקה. היא ואחיה חלקו יחדיו מספר מורים, בכללם קרל פרידריך צלטר
[מלחין, מנצח ומורה גרמני], אשר הדריך אותם כיצד להלחין החל משנת 1819. אורחים בני
ביתם של המנדלסונים, בכללם איגנץ מושלס [מלחין ופסנתרן וירטואוז יהודי-בוהמי] וסר
ג'ורג' סמארט, התרשמו עמוקות משני האחים במידה שווה. ייתכן כי הושפעה משתי הדודות
מדרגה שנייה שלה, פאני פון ארנשטיין ושרה לוי, אשר שתיהן היו חובבות מוזיקה.
פאני פון ארנשטיין הייתה פטרונית [בעלת הון
המפנה חלק ממשאביה לתמיכה באמנות ללא קבלת תמורה ישירה] של סלון ספרותי [מונח זה
מתייחס להתכנסות של אינטלקטואלים, בעיקר סביב נשות חברה חזקות, לדיון מפרה בנושאים
ספרותיים ופילוסופיים. סלונים מסוג זה שגשגו בתקופת ההשכלה במאות ה-17 וה-18 בצרפת
ובגרמניה], ושרה לוי הייתה נגנית כלי מקלדת (פסנתר, צ'מבלו ועוד).
פאני מנדלסון הוגבלה בשל הגישה ששררה בעת
ההיא כלפי נשים, והיו נחלתו גם של אביה, שהיה סבלן, יותר מאשר תומך, של פעילויותיה
כמלחינה. אביה כתב לה בשנת 1820 "ייתכן כי מוזיקה תהפוך למשלח ידו (התכוון
לבנו פליקס אחיה), בעוד שלך אפשרי הדבר ועליו להיות כקישוט גרידא". מאידך,
אחיה תמך בה, כמלחין וכמבצע, אמנם בזהירות (לדבריו מסיבות משפחתיות) בפרסום
עבודותיה תחת שמה שלה. בכל אופן, הוא ארגן שמספר שירים שהלחינה יצאו לאור תחת שמו
שלו. בתמורה, פאני מנדלסון סייעה לאחיה בביקורת בונה של יצירותיו.
בשנת 1829, לאחר תקופת חיזור של שנים מספר,
נישאה מנדלסון לצייר וילהלם הנזל, אשר תמך בהיותה מלחינה. לבסוף, עבודותיה נוגנו
לעתים קרובות לצד אלו של אחיה בבית המשפחה בברלין בקונצרטים שנערכו שם. בשנת 1838,
נערכה הופעת הבכורה שלה כשהיא ניגנה את יצירתו של אחיה "הקונצ'רטו לפסנתר
מס'1".
בשנת 1846, החלה לקבל הזמנות ממו"לים.
בשנת 1847, פאני מנדלסון-הנזל נפטרה בברלין
כתוצאה מסיבוכים של שבץ שבו לקתה בעודה מבצעת את אחת מהאורטוריות [אורטוריה-יצירה
גדולה למקהלה, זמרים סולנים ותזמורת. בניגוד לאופרה, המבוססת על עלילות גיבורים,
מיתוסים שונים, ענייני אהבה, תככים ומאבקי כוח, האורטוריה המוקדמת התבססה על
סיפורים מהתנ"ך ומהברית החדשה. עלילות האורטוריה נכתבו כך שיתאימו לביצוע
כנסייתי בחגים הנוצריים] של אחיה, "ליל הוואלפורגיס הראשון".
מותה הפתאומי קטע באיבה את הקריירה
המוזיקלית שלה. אחיה, אשר היה שבור ממותה, חיבר יצירה לזכרה רביעיית המיתרים ב-פה
מינור - אופוס 80, יצירה מלאה ברגשות סוערים ועצב. הוא מת פחות מחצי שנה לאחר
מותה, גם הוא מאותה סיבה. כמו כן, בעלה חדל לצייר לאחר מותה.
בשנים האחרונות נודעה המוזיקה שלה תודות
למספר קונצרטים שנערכו ויצאו כדיסקים. המוניטין שלה קודם גם ע"י חקר
היצירתיות המוזיקלית הנשית, שהיא אחת מהדוגמאות הבודדות שלה מן המאה ה-19 אשר
תועדו בצורה מספקת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה